חכם יוסף חיים ילוז


subscribe
media
kiah.org.il

מקצת שבחו

חכם יוסף חיים ילוז נולד לאמו שמחה ולאביו חכם אליהו ילוז, בשנת תר"מ (1880), בעיר טבריה. 
עיקר לימודו ינק מאביו, שעלה ממרוקו בשנת תרל"ד (1874), והתיישב בעיר טבריה. בשנת תר"ן (1890), כשיצא אביו בשליחות חכמי טבריה למרוקו, המשיך בלימודיו אצל חכם יעקב חי זריהן וחכם משה מאיר אלקים. 
בין השנים תרנ"ט-תרס"ב, (1899-1902), בהיותו בן שמונה עשרה, הצטרף לאביו במסע שליחות נוסף בערי מרוקו. במסע שימש את אביו, ולמד אורחות צדיקים מכל מה שעשה אביו וראו בדרך. כשהגיע לפרקו, חכם יוסף  ילוז נשא את יוכבד בתו של חכם אבנר ישראל הצרפתי, שהיה רבה של העיר פאס במרוקו. 
בשנת תר"פ (1920), כשהתמנה אביו כרבה של העיר טבריה וראש אבות בתי הדין, חכם יוסף חיים ילוז שימש יד ימינו בכל פועלו. בשנת תרפ"ט (1929), לאחר פטירתו של אביו, חכם יוסף חיים ילוז הוציא לאור רבים מספרי אביו שעמדו בכתב יד ובתוכם החיבורים: 'דבר תורה', 'זמירות ישראל', שו"ת 'יש מאין', 'מעשה אליהו', 'הלכות אישות', וצירף להם גם חיבור 'תולדות אליהו' על אביו. 
ביום י"ז תשרי תרצ"ב (1932) מתה עליו אשתו. חכם יוסף חיים ילוז נפטר ביום כ"ג תמוז, ונטמן בטבריה. 
חכם יוסף חיים ילוז כתב ספרים רבים, חלקם נותרו בכתבי יד. ובתוכם: 'ימי חיי' - דרושים, 'מעוז חיי' - על התנ"ך, 'טועמיה חיים' - דיני וטעמי המצוות, 'זכרונות לרבנים' - תולדות רבני ארץ ישראל, וטבריה בפרט, 'מצבת אבן' - רשימת הגאונים הטמונים בטבריה, ספר 'ילקוט יוסף' - פסקי דין מרבנים שונים, ועוד. 
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' משבח אביו, שהיה מחשיב תלמידיו כחבריו, ושם עצמו דוגמא.
וייתן כל מאמציו ללמדם תורה, ויראה ודרך ארץ, כתיבה וחשבון, ויתנהג עמם תמיד בנחת ובענווה, ולא חשבם לו לתלמידיו כי אם לחבריו ממש, ויטרח מאוד עמהם, ויסביר להם את כל לימודם ויחזור עמהם העניין כמה פעמים, ויחזק ליבם ויאמץ רוחם לבלתי התבייש אם לא יבינו הדבר אל נכון, כי הוא יחזור אותו עוד פעם, עד שיבינו אותו על בוריו. ולא הקפיד ולא נתכעס על זה כלל, כי עמדו לנגד עיניו דברי רז"ל: 'ולא הקפדן מלמד'.
ותמיד היה מזרזם בחשק התורה, בדברי מוסר הערבים ונעימים להם, וישם עצמו דוגמא לפניהם, ויאמר להם: דעו חברי ותלמידי כי אני באתי ילד קטן עם אבי מעירי, ובזמן מועט אחרי בואי מת גם אבי, ונשארתי יתום נעזב, ואין מי שידאג לי. ורק בחמלת ה' עליי וחשקי הגדול והנמרץ בתורתו הקדושה, אשר הגיתי בה יומם ולילה - הוא שעמד לי. וגם זכיתי לישא אישה מבנות הרבנים, ואני נחשב מתלמידי חכמים המצוינים. וממני תלמדו וכן תעשו גם אתם ותצליחו בעזרת ה'.
תולדות אליהו עמוד 18. דפוס המערב, ירושלים, תרצ"ג (1933)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מביא טעמו של האר"י, שכל ישראל הם גוף אחד כלול מאיברים.
טעם שתקנו אנשי כנסת הגדולה הוידוי בלשון רבים: 'אשמנו, בגדנו' ולא בלשון יחיד: אשמתי, בגדתי - כתב רבינו האר"י ז"ל, ב'שער הכוונות': שמלבד מה שנענש האדם על חטאיו, עוד נענש על חברו בערבות. שכל ישראל הם גוף אחד, כלול מאיברים רבים. ...
ובפרט בוידוי הגדול של יום הכיפורים, שיש בו פרטי עוונות הרבה, שנראה כמדבר שקר, כתב האר"י ז"ל בשער הכוונות: שגם זה מצד הערבות הוא - יתחייב בעוונות של אחרים.
אוצרות יוסף - טועמיה חיים, עמוד ל"ד. מכון מצמיח ישועה, אשקלון, תשס"א (2001)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מספר על ימיו הראשונים של אביו כעולה חדש בעיר טבריה.
לרוב חשקו ותאוותו הגדולה לתורה הקדושה תכף ביום השלישי לבואם, עוד לא נחו מטורח הדרך, קם וילך לחפש ולדעת את מקום לומדי התורה ... וינסה להיכנס שמה, לדבר איתם, להניחו להלוות אליהן, לשבת וללמוד עמהם. אך עוד לא הספיק להוציא אף הגה מפיו.
וישתערו עליו כולם כאיש אחד חברים, ויבזהו בעיניהם, ויכוהו ויחרפוהו בדברים קשים, ויאמרו אליו: מה לך פה אליהו ילד מערבי?! ומי הביאך עד הלום לבוא לקחת עמנו חלק בישיבתנו ובתורתנו?! צא לך מפה! - הלא ידעת אם לא שמעת, שהמקום הזה הוא רק לבני רבני העיר ונכבדיה, לא לנערים כמוך! (ביחוד השתוממו למראה לבושיו המרוקנים ולשינוי לשונו).
ויהי כשמוע אליהו את דבריהם החזקים יצא משם בפחי נפש, וכל הדרך הלך ילך ובכה במרירות נפש עד הגיעו לביתו, כי מאנה להנחם נפשו על העלבון הזה אשר העליבו אותו הצעירים האלה, כי לא עלה על ליבו שבזאת העיר אשר יאמרו 'כלילת יופי טבריה לתורה', תחת אשר חשב כי יקבלוהו בזרועות אהבה, ונהפוך הוא שהראוהו איבה רבה. ויספר לאביו כל הקורות אותו, וינחמהו אביו ויאמר לו: אל תדאג בני, כי ארץ ישראל והתורה הם מג' דברים שהם באים על ידי יסורין.
תולדות אליהו עמודים 9-10. דפוס המערב, ירושלים, תרצ"ג (1933)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' נותן טעם למנהג לזרוק דגים חיים מים כנרת לרגלי החתן והכלה.
טעם למנהגן של ישראל לזרוק על החתן והכלה מיני זרעונים - רמז: 'יראה זרע יאריך ימים'. ויש שזורקים חיטים לפני הכלה והחתן, על שם - 'השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך', ולסימן שיהיו פרים ורבים כחיטים. ובעירנו, עיר הקודש טבריא תבנה ותכונן, נוהגים שביום האחרון של ז' ימי החופה לזרוק דגים חיים מים כנרת לפני רגלי החתן והכלה, שלא תשלוט בהם עין הרע כדגים, ולפרות ולרבות כדגים, והוא מנהג יפה.
אוצרות יוסף - טועמיה חיים, עמוד ל"ה. מכון מצמיח ישועה, אשקלון, תשס"א (2001)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שכל אחד יתחזק במנהגו, שגם שערי הרקיע אינם שווים.
לפי שיש ברקיע י"ב שערים, כנגד י"ב שבטים, וכל אחד עולה דרך שער אחד, והם השערים הנזכרים ביחזקאל בסופו. וודאי שהשערים ודרכי השערים גם כן אינם שווים, וכל אחד משונה מחברו, ולכן גם בתפילות הם משונות. ולכן כל אחד ראוי להתחזק במנהגו, כי מי יודע אם הוא משבט ההוא ואין תפילתו עולה אלא על הסדר ההוא. אבל מה שהוא דינים המפורשים בגמרא זהו שווה לכל השבטים.
אוצרות יוסף - טועמיה חיים, עמוד מ"ז. מכון מצמיח ישועה, אשקלון, תשס"א (2001)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מפרש 'שומרי משפט' לשון רבים ו'עושה צדקה' לשון יחיד.
'אשרי שומרי משפט' - לשון רבים: הם התלמיד חכם, שלומד ושומר משפט התורה, והמחזיק בידו ועוזרו לכתוב תורתו ולהדפיסה, שלא תישמר כי אם ע"י המחזיק בידו בכל עת. וזהו 'עושה צדקה בכל עת' - לשון יחיד: שהוא המחזיק.
מעשה אליהו, פתיחה מבן הרה"ג המחבר, עמ' 7, דפוס המערב, ירושלים, תרצ"ב (1932)