מקצת שבחו
חכם רפאל אנקאווא נולד לאמו ביידה ולאביו חכם מרדכי אנקאווא, ביום ב' טבת בשנת תר"ח (1848) בעיר סאלי שבמרוקו. חכם רפאל אנקאווא זכה ללמוד תורה בעירו מראש אב בתי הדין חכם יששכר אצאראף, ואף נשא לאישה את בתו סעדה.
בשנת תר"מ (1880) חכם יששכר אצאראף עלה לארץ ישראל, ומינה אחריו את חכם רפאל אנקאווא לחבר בית הדין יחד עם דודו חכם מסעוד אנקאווא וחכם יצחק אמזאלג.
בשנת תר"ס (1900) לערך חכם רפאל אנקאווא הקים ישיבה, אליה נהרו תלמידים רבים. חלק מתלמידיו המובהקים הם: חכם אברהם רווח; חכם אפרים שלום אנקאווא; וחכם מיכאל יששכר אנקאווא - בנו יחידו של חכם רפאל אנקאווא, שמילא את מקומו של אביו עד לפטירתו.
בשנת תרע"ח (1918) החליטה ממשלת צרפת להקים ברבאט בית דין גבוה לערעורים. חברי הוועד היהודי בעיר הציעו למנות את חכם רפאל אנקאווא כראש אבות בתי הדין, ונשיא בית הדין הגבוה לערעורים.
חכם רפאל אנקאווא סרב לקבל את המינוי, והציע במקומו את החכם הגאון שלמה דנאן. הנציב העליון של צרפת סירב, ואיים לבטל את הקמת בית הדין. חכם רפאל אנקאווה התרצה, ומינה את החכם הגאון שלמה דנאן רשמית כסגנו, ולמעשה חכם רפאל אנקאווא נהג בו כנשיא.
שמעו של חכם רפאל אנקאווא יצא למרחוק, ורבו דורשי תורתו במרוקו ומחוצה לה. ספריו חולקו חינם אין כסף לתלמידי חכמים ולבני עניים וגם לבתי כנסת ובתי מדרשות.
חכם רפאל אנקאווא נפטר בליל שבת קודש ד' מנחם אב תרצ"ה (1935) ונקבר בעירו סאלי.
בין ספריו הרבים: ספר קרני רא"ם; פעמוני זהב; ספר תועפות רא"ם; ספר פעמון ורמון; ספר חדד ותימא ועוד.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מתיר לקבל הפרוכת לבית כנסת, אפילו ממעות נשים זונות.
תשובה לקהל פארא בראזיל יגן עליה אלוהים. יודע למעלתכם על מה שבקשתם ממני לחוות דעתי הקלה בעניין הפרוכת שעשו נשים זונות לבית הכנסת. גם מה שמביאים נדרים ונדבות לבית הכנסת, אם מותר לקבל מהם או לא? - וההוא אמר שהוצרך לשאול משמכם, להוציא מלב האומרים, שיש איסור בדבר משום 'לא תביא אתנן' וכולי. ...
אין כאן שום איסור כלל. אחד אפילו אם היה ידוע לנו, שמעות אלו ממש, שקנו בהם הפרוכת או שהתנדבו, הן הם המעות שקיבלה מהבועל באתנן, עם כל זה מותר לקנות בהם דבר של מצוה.
שו"ת קרני ראם, סימן רכ"ה, הוצ' שמואל אלעלוף, סאלי, תר"ע (1910) הדפסה מחודשת, אבישלום אבידור בן אדיב, י-ם תש"ס (2000).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' פוסק שעולה ישראל ראשון בפ'בראשית', הואיל וכבר נהגו כך.
על אודות מה שנהגו באיזה בתי-כנסיות שבפרשת 'בראשית', יש להם מנהג שאחד מראשי הקהל עולה ראשון, לקרות בתורה במקום כהן, ולעת עתה בעת עליית אחד מראשי הקהל, עמדו הכוהנים לערער. מהו הדין? ...
אם המנהג לקנות קריאה ראשונה ב'בראשית', ויש כהן שם - יצא, ואם לא רצה לצאת, עם כל זה יעלה הישראל, הקונה ראשון, ויקרא במצותו כמנהג - עד כאן. ואם כן, שוב אין לפקפק, הואיל וכבר נהגו, לא אכפת לנו בכוהן ותו לא.
שו"ת תועפות ראם, סימן קמו, דפוס מסעוד בן מרדכי אדהאן, קאזבלנקא, תר"ף (1920).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מעלה שמצד הדין מותר ללמוד תורה ללא כיסוי ראש.
אם מותר ללמוד ולהתפלל ולברך בגילוי הראש מן הדין או לאו? ...
הואיל וכל הפוסקים הגדולים שהזכרתי לפניך מדבריהם מוכח, שלא חשו כי אם במקום הזכרת ה' דווקא, אבל הלימוד נראה פשוט מדבריהם שמצד הדין מותר.
שו"ת קרני ראם, סימן רכב, הוצ' שמואל אלעלוף, סאלי, תר"ע (1910) הדפסה מחודשת, אבישלום אבידור בן אדיב, י-ם תש"ס (2000).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד מעלת ירושלים בקדושתה גם מצד הארץ וגם מצד יושביה.
שבעת צוואתה אמרה בזו הלשון: שחצי עזבונה יזכו בו חכמי ועניי ירושלים, תבנה ותכונן, ושם נמצא בעת ההיא במוגאדור, רב אחד, שליח דרבנן, מעיר הקודש טבריא, תבנה ותכונן במהרה בימנו, והלך השליח דרבנן הנזכר, ישמרהו האל וינצרהו, ואסף איש טהור כמה חתימות מכמה אנשים, שהעידו לי שרוב הנשים, שטעו וקרו לכל ערי אדמת קודש בשם ירושלים, תבנה ותכונן במהרה בימנו, ומכוח זה רצה לומר שגם לעיר הקודש טבריא, תבנה ותכונן, יהי חלק ונחלה גם היא. ...
יש לנו לומר לירושלים המקודשת מחברותיה נתכוונה כמו שכתוב בגמרא: האומר - נכסי לטוביה ופסק השולחן ערוך בסימן רנ"ג יעויין שם: שאם היו שני טוביה, ובהם תלמיד חכם הוא קודם וכולי.
וגם כאן הכי יש לומר כל המוקדש מחברו עדיף הן מצד קדושת הארץ והן מצד קדושת יושביה מכל יושבי באי עולם. ... הן מצד ירושלים המרובה באוכלוסין כידוע פשוט הוא שוודאי לירושלים האמתית שהיא עיר תהילה נתכוונה ופשוט.
שו"ת קרני ראם, סימן קס"ב, הוצ' שמואל אלעלוף, סאלי, תר"ע (1910) הדפסה מחודשת, אבישלום אבידור בן אדיב, י-ם תש"ס (2000).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מעלה שהבא למול בנו הנולד לו מן הערלית - מלים אותו.
לקהל יטאקווא טייארא, יגן עליה א-לוהים, מכאן מודעה שבתוך יומי החג קבלתי כתב ידכם על מה ששאלתם על אודות ישראל אחד, שבא על הערלית, ונולד לו ממנה בן, והלך מוהל אחד, ומל אותו, והוקשה הדבר בעיניכם על הדבר הזה, הואיל וקיים לנו שישראל הבא על הכותית - ולדה כמוה, והואיל וזה הבן - חשוב גוי, לא היה לו למולו - אלה היו דברי קודשכם. ...
אם בא למול לעשות מצות מילה דווקא ולא להתגייר - מלין אותו, ואם כך מכל שכן ישראל הבא על הגויה בנידון שלנו, ונתכוון ישראל זה, למול הבן כדי להכניסו בברית אברהם אבינו, עליו השלום, ודאי לא גרע מגוי הבא למול גירות, שגם זה הבן לכשיגדל יטבול, וחזר להיות ישראל גמור.
שו"ת תועפות ראם, סימן ט"ל, דפוס מסעוד בן מרדכי אדהאן, קאזבלנקא, תר''ף (1920).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד דרך ארץ לעני, שיהיה עומד בחוץ ולא יכנס לפני לפנים.
ללמד דרך ארץ לעני, שיהיה עומד בחוץ ולא יכנס לפני לפנים, כי כן הוא מהלכות דרך ארץ. ולזה הוצרך התנא בסדר הגדה לומר כל שצריך יבוא ויאכל, ולא אמר בקיצור כל שצריך יאכל ...
אלא משום שאין העניים מצויים עמו בבית, שאין דרכם ליכנס לפנים אלא לעמוד בחוץ, על זה הוצרך להכריז הבעל הבית: יבוא ויאכל - כלומר הרשות בידו ליכנס.
חידושי ראם, מסכת שבת דף ד, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, 1999.
1935-1848