חכם דוד בן זמרה
חכם יוסף חמיץ


subscribe
media
kiah.org.il

מקצת שבחו

חכם דוד בן זמרה, הרדב"ז, נולד לאמו ולאביו חכם שלמה בן זמרה, בספרד בשנת ר"מ (1479).
בשנת רנ"ב (1492), בהיותו בן 13, בעקבות גירוש ספרד, נדד יחד עם משפחתו לפאס שבמרוקו, ומשם לצפת, שם למד אצל חכם יוסף סארגוסי, אצל חכם לוי בן חביב ואצל רבי יוסף טאייטאצק.
בשנת רע"ג (1513) עזב הרדב"ז את ירושלים ועבר למצרים, שם מונה לאב בית דין. חכם דוד בן זמרה התפרנס ממסחר. בזכות הצלחתו במסחרו קשר קשרים עם פקידי ממשלה ותמך בלומדי תורה. 
בשנת רע"ז (1517) כבשו העות'מאנים את מצרים והוא נתמנה למנהיגה של יהדות מצרים. חכם דוד בן זמרה הקים בית מדרש גדול בקהיר. תלמידו המובהק של הרדב"ז היה רבי בצלאל אשכנזי, מחבר 'שיטה מקובצת' על הש"ס. בין תלמידי בית המדרש נודע רבינו האר"י. בשנת שי"ג (1553) חזר לארץ ישראל והתיישב בצפת.
חכם דוד בן זמרה הנהיג את מניין השנים לבריאת העולם שאנו משתמשים בו כיום. מפורסמות, שתיים מפסיקותיו, עליו נסמכים בדורנו -  'באישה כושית מארץ כוש הנקראת אל-חבש', ש'נתברר שהיא מזרע ישראל משבט דן, אשר שוכנים בהרי כוש', ופסיקתו כי מקום קודש הקודשים הוא מתחת לכיפת הסלע, על הר הבית.
חכם דוד בן זמרה נפטר בכ"א חשוון של"ד (1573) ונקבר בבית העלמין העתיק בצפת.
תשובותיו בהלכה קובצו בספרי שו"ת הרדב"ז ובספר 'דברי דוד'. בספרו 'יקר תפארת' מופיעים פירושים לרמב"ם. חיבורו 'מצודות דוד' מבאר את טעמי המצוות. 'מכתב לדוד' הוא פירושו לשיר השירים, 'מגן דוד' הוא ספר קבלה המבאר את האותיות. כללי הגמרא של הרדב"ז נדפסו בספר 'מהררי נמרים' לחכם אברהם עקרה. 
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מורה שיתפלל לשלום, אף שהאומות נלחמות אחת בשנייה.
'כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו.' - ולשון חמור ושור ידעת מפסוק 'ויהי לי שור וחמור'. ואם תראהו רובץ תחת משאו, כי לפעמים שר של אומה זו נופל תחת שר של אומה אחרת, וחדלת מעזוב לו?! - לא תאמר 'שניהם שונאים, מה לי ולהם', אלא עזוב תעזוב עימו בתפילתך. כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה, 'הווי מתפלל בשלומה של מלכות'.
מצודת דוד, מצווה תפ"ט, עמ' תנ"ז-תנ"ח, הוצאת יריד הספרים, ירושלים, תשס"ג (2013)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מפרש שכל ישראל גוף אחד הם, וצריך שיאהב כל איבריו בשווה.
'ואהבת לרעך כמוך' - כי כל ישראל כולם גוף אחד, וצריך שיאהב כל איבריו בשווה, וכן חברו לחברו, ועל ידי כן השלום מתרבה והולך, שמי הוא אשר זוכה למצווה זו לעשות אותה על מתכונתה.
ועל דרך הסוד, זה שאמר שלמה 'רעך ורע אביך אל תעזוב', כי בשעה שהוא אוהב את רעו למטה, כאילו אוהב את רע אביו, שהוא הקב"ה. ...
ומכאן תבין מילת 'כמוך' כאילו נתן טעם, 'ואהבת לרעך' לפי שהוא 'כמוך' ממש בצורה ונשמה... לפי שכל ישראל גוף אחד הם, ונשמתם ממקום הייחוד נחצבה. ועל זה אמרו שכל ישראל ערבים זה בזה.
מצודת דוד, מצווה י"ג, עמ' נ"ח, הוצאת יריד הספרים, ירושלים, תשס"ג (2013)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהמקיים מצווה זו כתקנה הווי דוגמא עליונה.
'לא תאמץ את לבבך.' - המקיים מצווה זו כתקנה הווי דוגמא עליונה, שכן בעל הבית למעלה עושה צדקה בכל עת ומוריד מזון ושפע למידה הנזכרת ומשם מתחלק לכל העולמות. ...
וכבר ידעת כי בהתחבר צדיק עם צדקה אז כל העולמות בהשקט ושלום, וכל הכוחות פנימיות וחיצונית כולן מקבלות שפע וברכה בגלל הצדקה. וזהו 'כי בגלל הדבר הזה יברכך'.
מצודת דוד, מצווה רמ"ב, עמ' רפ"ב-רפ"ב, הוצאת יריד הספרים, ירושלים, תשס"ג (2013)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מורה שהלומד תורה יוסיף כפי השגתו, ולא למעלה מזה.
'ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם' - ומצווה זו כוללת שני דברים: ללמוד וללמד. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'תלמוד תורה כנגד כולם', וכוללת תורה שבכתב ותורה שבעל-פה, ואין לה שיעור, והכל לפי מה שהוא אדם, שיד שכלו מגעת, ואין אדם רשאי להיבטל ממנה. ולכן כל אדם צריך לקבוע עת לתורה כפי ידיעתו או כפי אומנתו.
ואם חננו ה' דעת ובינה, צריך שיתבונן בה ובטעמיה, ולא יאמר כבר שניתי פרק זה או דרוש זה - די לי, אלא צריך להוסיף ולהשיג כפי השגתו ולפי שכלו. ויעלה מלימוד ללימוד וממדרגה למדרגה, עד אשר נוגע למקום שיד שכלו מגעת. ובמופלא ממנו בל ידרוש, והמכוסה ממנו בל יבקש, עד שיהיה לו מורה צדק או שיורוהו מן השמים.
מצודת דוד, מצווה כ"ב, עמ' ס"ה, הוצאת יריד הספרים, ירושלים, תשס"ג (2013)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מורה שלא יהיה כפוי טובה להוריו, שאין מידה גרועה ממנה.
טעם מצוות כיבוד אב ואם מפורש מהשכל, לפי שהם הביאוהו לחיי העולם הזה וגידלוהו, והרעיבו עצמם והאכילוהו, וילכו ערומים ויכסוהו, וכל מחסורו עליהם עד אשר גדל.
ולכן ראוי לו שלא יהיה כפוי טובה, שאין לך מידה גרועה ממנה. ואמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שלושה שותפים באדם. ולכן השווה את כבודם ומוראם לו יתברך. ולגודל המצווה הזאת קבע אותה בעשרת הדברות. ומתן שכרה בצידה, שנאמר 'למען ייטב לך והארכת ימים', לעולם שכולו ארוך.
מצודת דוד, מצווה תקע"ז, עמ' תקי"ד, הוצאת יריד הספרים, ירושלים, תשס"ג (2013)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' משיב שיחזרו ממנהגם, רק במידה שיקבלו החזרה בלא מחלוקת.
מעשה שהיה בשנת הרצ"ט ליצירה, נתעוררו קהל הספרדים על קהל המוסתערב על עניין חזרת התפילה בקול רם שנהגו במצרים, שהשליח ציבור מתפלל תפילה אחת בקול רם - וזה כנגד דין הגמרא והפוסקים וספרי הקבלה. וכן היה זה המנהג בכל המלכות בעיר הקודש ועזה וצפת ודמשק וחלאב וטענו כנגדם כיוון שבכל הקהילות הנזכרות היה מנהגם כך, וחזרו לדין הגמרא - שגם קהל מצרים יחזרו גם הם, ויתפללו שתי תפילות אחת בלחש ואחת בקול רם. ...
אם אפשר להחזירם לדין הגמרא, שיתפללו שתי תפילות בלא מחלוקת כן ראוי לעשות אבל אם אי אפשר לבטלם אלא ע"י מחלוקת שב ואל תעשה.
שו"ת הרדב"ז חלק ד', סימן אלף קסה (צ"ד), דף כ"ד עמ' ב'- כ"ה עמ' ב', על פי סדר הוצאת קאלינבערג, וורשה, ירושלים, תשל"ב (1972)