חכם יוסף נחמיאש


subscribe
media
kiah.org.il

מקצת שבחו

חכם יוסף נחמיאש נולד לאימו ולאביו דוד במארכש אשר במרוקו. 
הוא למד תורה במארכש מפי חכם דוד צבאח. חכם ישראל אבוחצירא - הבבא סאלי היה מגיע לבקרו פעמים רבות. כפי הנראה, סבל מאוד ממחלה בעיניו, אף על פי כן התאמץ לעסוק בתורה והשתדל מאוד בהדפסת ספרו. לשם הדפסת הספר הסתובב וקיבץ תרומות מקהילות שונות במרוקו שאותם הזכיר בפתח ספרו.
ספרו 'יוסף חן' הכולל דרושים על התורה ונושאים נוספים נדפס בתוניס תרע"ה (1915). יחד עם ספרו שלו הדפיס את הספר 'מורה צדק', חידושי הלכות על סדר השולחן ערוך של מורו ורבו חכם דוד צבאח, וכן נספח עם עשרות של נוסחי וטפסי שטרות, הכל כמנהג העיר מראכש. כמו כן בסוף הספר הכניס כתב כמה דפים של סגולות ורפואות בערבית ועוד שמונה פיוטים מפרי עטו. לפני שנים אחדות הדפיסו נכדי המחבר את ספרו מחדש.
חכם יוסף נחמיאש נפטר ביום י"ז לחודש כסלו תרצ"ו (1936).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד כפל 'צדק צדק' - ליתן הצדקה בין לצדיק בין לרשע.
'צדק צדק תרדוף' - וזהו אפשר מה שרמזה לנו התורה הקדושה, רוצה לומר: שלא יאמר, שלא יתן הצדקה כי אם לתלמיד חכם - שמגינה לעולם, אבל לעם הארץ אינך צריך ליתן הצדקה.
וזהו כפל הלשון 'צדק צדק' - שהזהירה התורה הקדושה בין צדיק בין רשע, צריך ליתן הצדקה. ויוצא מזה: 'למען תחיה' - רוצה לומר: משאינכם חסים על הממון, לא יפרע הקב"ה כי אם מן הממון - שהוא הזיבורית, ותרוויחו הנשמה שהיא העידית.
יוסף חן, דרוש לגמילות חסדים, עמ' 16, הוצאת נכדי המחבר, תש"ד
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מבאר 'לא תרצח' על מורה הקופץ פיו ועל שאינו מורה ופתח פיו.
מובא בגמרא: תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה עובר על לא תרצח, וכן להפך אם לא הגיע להוראה ומורה עובר גם כן על לא תרצח. ולכך 'לא תרצח' פעמים ניקודה בפתח ופעמים ניקודה בקמץ. - ובא לרמוז בין מי שהגיע להוראה - וקמץ פיו ואינו מורה, ובין שלא הגיע להוראה ומורה - דהיינו פתח פיו, כולם בבל תרצח, ולכך נקודה בקמץ ופתח.
מי גרם להם כל זה עד שעברו על לא תרצח? - היא מידת הגאווה, בעוונותינו הרבים, שהיא מידה רעה לכל העבירות כולם. שמהראוי: יש הגיע להוראה - צריך ללמוד לאחרים, אבל מרוב הגאווה שבו אינו מורה, וגם כן מי שלא הגיע להוראה - צריך הוא ללמוד מאחרים, אבל מרוב הגאווה שבו, אינו רוצה ללמוד, ולכן בשביל הגאווה שבהם עוברים על לא תרצח.
ותרופה למכתם, אם יחזירו הגאווה לענווה, ומשתהיה בהם ענווה אז מי שהגיע להוראה - מורה דהיינו לומד לאחרים, ומי שלא הגיע להוראה - גם כן אינו מורה היינו צריך ללמוד מאחרים.
יוסף חן, פרשת בראשית, עמ' 78, הוצאת נכדי המחבר, חש"ד
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד 'אתם' לדיינים - אותיות אמת, שהאמת הוא קיום העולם.
וזהו אפשר כוונת הפסוק 'ה' ילחם לכם ואתם תחרישון' - רצה לומר: אימתי ה' ילחם לכם, ונותן לכם מזון? - בזמן ש'אתם' הדיינים 'תחרישון'. לא תהיו דיינים וטוענים, רק תהיו דנים דין אמת לאמיתו.
וזה אפשר כוונת הסמיכות: 'אשר לא תיגלה ערוותך עליו' וסמוך לו: 'ואלה המשפטים', רצה לומר: אימתי 'אשר לא תיגלה ערוותך עליו' על חבריך ולא תהיה כנה? - בזמן ש'ואלה המשפטים'. רצה לומר: שתעשו דין אמת לאמיתו.
נמשך מזה שהאמת הוא קיום העולם. וזהו אפשר: 'אתם ניצבים היום' - נצבים כתרגומו: 'קיימים'. 'אתם' אותיות 'אמת', ורצה לומר: במה אנו ניצבים, דהיינו קיימים בעולם הזה ובעולם הבא? - כתרגומו בשביל ש'אתם' שהיא אותיות 'אמת'.
יוסף חן, פרשת בשלח, עמ' 121, הוצאת נכדי המחבר, חש"ד
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שאין רשע במה שנטלו זכות שבעה עממים, שהוסיפו המצוות.
מה שאמרו חז"ל על ארץ ישראל שזכו בה ישראל, הלא כבר נתעסקו בה שבעה עממין 'ועני המהפך בחררה, ובא אחר ונטלה ממנו נקרא רשע'? וכן קשה על קבלת התורה שמהראוי לא יקבלו אותה אלא המלאכים בטענת 'תנה הודך על השמים'?!
אבל זה יש לפרש על פי מה שפסק המרדכי היכן שיש הוספה אין בו משום 'עני המהפך בחררה' ובארץ ישראל הרי שיש הוספה, שאומות העולם לא קבלו אלא שבע מצוות בני נח בלבד אבל ישראל כל תרי"ג מצוות, וכן התורה המלאכים לא רצו לקבל אלא הסוד, שלא שייך הפשט בהם, אבל ישראל קבלו כל הפרד"ס.
יוסף חן, דרוש להספד, עמ' 31 הוצאת נכדי המחבר, חש"ד
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד כוחה של התפילה מתוך הסידור.
כמה מעלות בתפילה שמסדרים אותה על פי הסידור ולא על פה, וכמה וכמה נפקותות יש בתפילה שמסדרים אותה מילה במילה.
אחד: שלא תהיה תפילה מוטעית ותהיה, חס ושלום, תפילה לסימן רע. כתב בגמרא כרבי חנינא בן דוסא היה מתפלל על החולה, אם הייתה תפילתו שגורה בפיו אז יודע שנתקבלה תפילתו, לכך צריכים אנו לסדר התפילה על פי הסידור ותהיה ערוכה בפינו כדי שתקובל ברצון.
ועוד יש נפקותא אחרת כדי שילמדו עמי הארץ מהמסדר אז לפחות יוצאים ידי חובה מהמסדר. ...
וידוע שעל ידי התפילה בכוונה יורד השפע והברכה לזה העולם, וידוע גם כן מכתבי האר"י זיע"א, סגולה לתפילה שתהיה בכוונה ולא יהיו בה מחשבות זרות, יתפלל מתוך הסידור ולא בעל פה.
יוסף חן, דרוש לעמ' התפילה, עמ' -8-9-10 הוצאת נכדי המחבר, חש"ד