מקצת שבחו

ועוד יש נגע גדול מכל הנגעים המושרש גם בלב הדתיים, והיא שנאת חינם שהחריבה את ביתנו וגלינו מארצנו, ולא נגלה קיצנו, ומרקד בתוכנו. שבגללה בא עמלק ונלחם עם ישראל, וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים' - אל תקרא ברפידים אלא בפרידים, שהיו בפירוד לבבות, ולא קיבלו התורה עד שייחדו לבבם, שנאמר: 'ויחן שם ישראל נגד ההר' - כולם כאיש אחד. ובתשובות האלה שכנע המן את אחשוורוש שהסכים על הגזירה, וכמו שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה על פסוק: 'ישנו עם אחד מפוזר ומפורד' - אמר לו המן: 'ישנו עם אחד' - ישנם לומדי תורה ומקימי מצוות, ומהם נישואי תערובת - ככתוב בעזרא שכמה משבי הגולה שהושיבו נשים נוכריות ולהם בנים. ואמר עוד: 'מפוזר ומפורד' - הם מפוזרים זעיר שם זעיר שם, ולא די זה אלא שהם מפורדים בלבותם. ולתקן את אלו קם מרדכי הצדיק וחבריו ואסתר המלכה.

'וירא א-להים את האור כי טוב' - ברא האור במידה גדושה, והשפיע כפי גדולתו ואהבתו עם בריותיו... 'ויהי ערב ויהי בֹקר יום אחד' - בא לעודד ולנחם את האיש, שמצאוהו רעות רבות, המכוונות במילת 'ערב', אל יתייאש, ויוסיף אומץ בעבודת ה', ויידע שצרותיו תעבורנה, ויבואו במקומם טובות, המכוונים במילת 'בֹקר'. וזהו שאמר: 'ויהי ערב' - אם יהיה ערב לאדם - אל יצטער, כי אחריו יבוא בֹוקר.

על אודות האישה, שבעלה הפיל את עצמו לים, ונישאת על פי העדויות וכולי, מה יהיה משפט האישה הזאת אם תצא או לא? ... המורם מכל האמור, כי בנידון שלנו יצתה האישה הזאת מאיסור תורה לכל הדעות, שאף לפי המחמירים, כל שהעד אינו לפנינו ורק העיד שטבע וכיסוהו המים, מודים שאם נישאת לא תצא, שמן הסתם אומרים אנו ששהה העד כשיעור, ובנידון שלנו שכבר נישאת, וודאי לא תצא. ... ומה גם שבנידון שלנו שלחו אחריו שתיים שלוש אניות, וגם לפי העדויות היו כמה אנשים באניה, וצעקו והלילו והלכו לעזור, ובוודאי שהיו כמה עדים שראו שטבע ושהו עליו מן הסתם, כי כן דרך האדם לעמוד, ורק לא באו בעדויות. זאת ועוד אחרת, שכתב רבי עקיבא איגר בסימן ק"ט, שכל שטבע בים שאין לו סוף, אם הוא באמצע הים הגדול, שהמרחק עד החוף שיעור ג' שעות, אומרים אנו כאילו עמד עליו ג' שעות. ויש לצרף לזה גם דברי הרב חתם סופר, שבזמן הזה שישנם טלפונים וטלגרמות, אנו אומרים כל בני אדם דנים להם כתלמיד חכם צעיר, ויש להם קול, וודאי תולים אנו להקל, וחס ושלום להוציא לעז על בתה, וצור ישעינו יצילנו משגיאות ויעזור בעדינו.

אמרו במדרש רבה: בשעה שהקדוש ברוך הוא רצה לברוא העולם, חסד אמר: יברא, צדק אמר: לא יברא. אמת אמר: לא יברא - שכולו שקר. מה עשה הקדוש ברוך הוא? - לקח את האמת והשליכו ארצה, שנאמר: 'ותשלך אמת ארצה'. והעניין הוא, על דרך שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה בגמרא: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו דין אמת. והגמרא שאלה: ומה ידונו דיני שקר?! - אלא שלא הלכו לפנים משורת הדין, כי העולם לא יעמוד מבלי שיוותרו, וכמו שנאמר: אם עוונות תשמור י-ה, ה' מי יעמוד, כי הוא ידע יצרנו. והוא יישוב העולם, וכן מותר לשנות מפני השלום, ולכן השליכו לאמת ארצה, להראות כי הארץ לא תעמוד בבחינת 'ייקוב הדין את ההר'. ורק עם יחידי סגולה וחסידיו, דן ה' ומתנהג עמם בדין ממש. והנה השם יתברך ראה שאין העולם יכול לעמוד במידת הדין, עמד ושיתף עמו מידת הרחמים. ולאור הדברים האלה, פירשו המפרשים זיכרונם לברכה את המקרא: 'עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור' - כלומר, עצת ה', שהתייעץ עם ליבו, לשתף עם מידת הדין מידת הרחמים - 'לעולם' - לכלל העולם. אמנם, 'מחשבות ליבו', שחשב קודם לברוא העולם אך ורק במידת הדין, הוא 'לדור ודור' - ליחידי סגולה שבכל דור ודור.

'כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו - חכמתו מתקיימת, וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו - אין חכמתו מתקיימת' - ובהיות הדבר כן, לכן לא עומדת להם, כל חכמתם של אומות העולם, זה בונה וזה סותר, ואין נמצא מופת חותך. מה שאין כן חכמי ישראל, שחכמתם עומדת, שיראת חטאם קודמת לחכמתם, אז חכמתם ומעשיהם מתקיימים. ... וזהו שאמר: 'לעיני כל ישראל - בראשית ברא א-להים' - דהיינו: שראשית הכל תהיה היראה, כמו שאמר: 'ועתה ישראל מה ה' א-להיך שואל מעמך כי אם ליראה' - דהיינו, שכל מי שהוא ישראל - בראשית.