חכם חיים דוד הלוי


A Short Tribute

חכם חיים דוד הלוי נולד בשנת תרפ"ד (1924) לאמו ויקטוריה לבית קראקו, ולאביו משה שעלו מטורקיה לישראל. חכם חיים דוד הלוי נולד וגדל בשכונת 'אוהל משה' ירושלים. 
בילדותו למד בתלמוד תורה 'אורח חיים' אצל חכם עזרא הדאיה, ובהמשך בישיבת 'פורת יוסף', יחד עם חכם עובדיה יוסף, חכם דוד חיים שלוש, חכם ציון לוי, וחכם בן ציון אבא שאול. בשנת תש"ח (1948) הוסמך לרבנות ע"י ראש הישיבה חכם עזרא עטיה, ולאחר מכן גם ע"י נשיא הישיבה הראשון לציון חכם בן ציון מאיר חי עוזיאל. במקביל ללימודיו בישיבה, השלים השכלתו בסמינר להכשרת מורים 'המזרחי'.
בשנת תש"ח (1948), במלחמת השחרור, חכם חיים דוד הלוי שירת בגדוד תלמידי הישיבות 'טוביה'. לאחר המלחמה, בשנת תש"ט (1949) נישא למרים לבית ועקנין. הוא מונה לרב השכונות ליפתא ורוממה בירושלים, שימש כר"מ בישיבת 'שערי ציון' ושימש מזכירו של הראשון לציון חכם בן ציון מאיר חי עוזיאל.
בשנת תשי"א (1951) מונה לרבה של העיר ראשון לציון. בשנת תשכ"ד (1964) נבחר כצעיר חברי מועצת הרבנות הראשית, ובשנת תשל"ג (1973) מונה ראש אבות בתי הדין ולרב העיר תל אביב-יפו.
חכם חיים דוד הלוי הרבה למסור שיעורי תורה לבעלי בתים. שיעוריו אלה היו הבסיס לספרו 'מקור החיים השלם', שכרכו הראשון יצא לאור בשנת תשכ"ז (1967), וכרכו האחרון יצא לאור בשנת תשל"ד (1974). שנה לאחר מכן התפרסם מתוך ספר זה, החיבור 'קיצור שולחן ערוך - מקור החיים', ששימש כספר לימוד עיקרי של הלכות בבתי הספר הממלכתיים-דתי. בשנת תשנ"ז (1997) זכה בפרס ישראל לספרות תורנית.
חכם חיים דוד הלוי נפטר ביום י"ב באדר תשנ"ח, ונקבר בהר המנוחות בירושלים. 
בין חיבוריו הרבים: 'בין ישראל לעמים', 'מקור חיים', 'תורת חיים' - על פרשת השבוע, 'דבר המשפט' - הלכות סנהדרין ברמב"ם, 'נצח משה' - הגות על התורה, שו"ת - 'עשה לך רב', שו"ת 'מים חיים'.
A few quotes from the Rabbi on 'Israel and the Nations' in which he instructs to fulfill commandments with non-Jews, not only "because of peaceful ways"

The laws of foreign worship no longer apply to the non-Jewish nations. Therefore, even were "Israel to have a mighty hand" we would not be obliged, in any sense whatsoever, to treat the nations of our day according to the laws applying to idolatry. In all that concerns the relations between Jews and non-Jews, both in Israel and abroad, this means that these relations are not to be maintained only "because of peaceful ways", but because by Halachic definition they no longer engage in foreign worship. Therefore, ensuring their livelihood, visiting their sick, burying their dead, and comforting the mourners among them are all to be done out of moral obligation.

'Aseh Lecha Rav, Part 9, question 30, p. 73, The Committee for the Publication of HaGaon Rav Haim David Halevy, Tel Aviv, 1986