חכם מנשה סלמאן שהרבני


A Short Tribute

חכם מנשה שהרבני נולד לאמו ולאביו סלמאן בז' סיוון תרמ"א (1881), בבגדאד שבעיראק.
בשל עוני המשפחה, חכם מנשה שהרבני לא למד בתלמוד תורה, ובילדותו אף לא ידע קרוא וכתוב.
בראש השנה תרנ"ג (1893), בהיותו בן 12, נכח במעמד קריאת תהילים בחבורה, אך מכיוון שלא ידע לקרוא, התבייש. הוא הלך לתלמוד תורה וביקש ללמוד, אך המלמד ראה שהוא מבוגר יחסית לילדים האחרים, ואינו יודע לקרוא ומינה אותו להשגיח על התלמידים הצעירים. חכם מנשה שהרבני לא ויתר, והלך לתלמוד תורה אחר, שהסכים ללמדו עם התלמידים הצעירים ממנו. כבר בסוף השנה ידע לקרוא והתמצא בתנ"ך. חכם מנשה שהרבני חזר למעמד קריאת התהילים, ולהפתעת המלמד מתלמוד התורה הראשון, השתתף בקריאה.
בשנת תרנ"ו (1896) עבר ללמוד בישיבת 'בית זלכה', אצל חכם משה צדקה ואצל חכם יוסף חיים, מחבר הספר 'בן איש חי'. הוא שימש את חכם יוסף חיים, שלימדו כתיבת סת"ם, שחיטה ומילה, והיה גם זה שמעלה תשובות החכם יוסף חיים אל הכתב. חכם מנשה שהרבני התפרנס ממסחר ולא קיבל שכר על לימוד תורה.
חכם מנשה שהרבני, לאחר נישואיו, נשלח לעמוד בראש הישיבה בקבר עזרא הסופר, בסמוך לעיר בצרה שבעיראק. כעבור שנתיים שב לבגדאד ולימד בתלמוד תורה. 
בשנים תרפ"ד-תרפ"ה (1925-1924) שימש כרב בקהילות יוצאי עיראק בסין, הודו וסינגפור. 
בשנת תש"ח (1948) הוזמן לשמש כרב בערים אבאדאן ומחמרה, שבכורדיסטן הפרסית.
בשנת תש"י (1950) עזב חכם מנשה שהרבני את תפקידו כרב בפרס ועלה ארצה. הוא התיישב ברמת-גן. בין תלמידיו הרבים חכם סלמאן חוגי עבודי, חכם יהושע משה וחכם יעקב מוצפי.
חכם מנשה שהרבני נפטר ביום כ"ח אב תש"ך (1960) ונקבר ברמת-גן. 
חכם מנשה שהרבני כתב פיוטים ופירושים לתנ"ך ולספרים שונים. מתוכם ראו אור שני ספרי פיוטים: 'שירות ותשבחות' ו'שירה לאל', ופירוש להגדה של פסח. 
A few quotes from the Rabbi on 'Traditions of the Fathers' in which he teaches of the obligation to recount the story of Passover even when one knows the entire Torah, so that it is remembered by the children
Therefore, so that the memory always remain unto generations to come, the obligation for each and every person to recount year after year was established. Even if one is wise and knows the entire Torah. It may not, in any case, be forgotten by our children at any time; were some people exempt from recounting, it might be forgotten. Every Jewish person is able to tell the story, and everybody would feel exempt from recounting it because they already know it. This could eventually lead us to forgetting. Therefore, the obligation for each and every person to recount the story was established, even if one is wise and knows the entire Torah. There can be no better safeguarding of the memory of the Exodus from Egypt than this.
Agaddah Mekubetzet: A comprehensive commentary on the Passover Haggadah, p. 52, published by Nir David, Ramat Gan, 1985