A Short Tribute
חכם דוד אבן כליפא נולד לאמו שמחה ולאביו חכם מכלוף בשנת תרס"ו (1906) באלג'יריה.
בצעירותו למד חכם אבן כליפא תורה מפי חכם יוסף משאש בעיר תלמסאן, ומאוחר יותר בישיבת 'יגדיל תורה' באוראן. כשבגר, זכה ללמוד תורה ולשמש את חכם דוד הכהן סקלי, רבה הראשי של יהדות אלג'יריה. לימים היה גם חותנו של חכם דוד אבן כליפא.
חכם דוד אבן כליפא שימש כרב מחוז עין תמושנת, ומחוז סעידה, בצפון אלג'יריה על שפת הים התיכון, עד שנת תשכ"ב (1962), בה קיבלה אלג'יריה עצמאות, ורוב יהודי אלג'יריה עזבו את המדינה. לימים עזב גם חכם דוד אבן כליפא את ארץ הולדתו אלג'יריה ועבר לצרפת, שם נתמנה לרבה של מאסי - פרבר של פריז.
לאחר מספר שנים בצרפת עלה חכם דוד אבן כליפא לארץ ישראל והתיישב בירושלים.
בשנת תשמ"ה (1985) ייסד בירושלים בית כנסת ובית מדרש הנקראים 'קריית חנה דוד - מכלל יופי', ועמד בראשם עד פטירתו. דרכי הלימוד בבית מדרש זה מותאמות למסורת הלימוד של חכמי צפון אפריקה, ובו לומדים תלמידי חכמים שמשתלבים במעגל העבודה לאחר לימודיהם. בית מדרשו של חכם דוד אבן כליפא ייסד גם מערך הוצאה לאור המתמקד ביצירותיהם של חכמי צפון אפריקה ומפרסם כתבים רבים.
חכם דוד אבן כליפא נלקח לבית עולמו ביום כ"ח חשון שנת תשנ"א (1991), והוא בן 85. בצוואה שהותיר אחריו, הורה חכם אבן כליפא לתלמידו המובהק, חכם מנחם שוראקי, להמשיך את דרכו בהנהגת המוסדות.
חכם דוד אבן כליפא חיבר את החיבורים הבאים: 'דרכי דוד' - שו"ת, חידושים על מסכתות הש"ס ומדרשי חז"ל. הודפס רק כרך אחד מתוך שמונת כרכיו, יתר הכרכים עדיין בכתב יד. 'מכלל יופי' - על התורה, 'דבש לפי' - פירוש לספר הזוהר, חיבור על חכמי אלג'יריה - לפני פטירתו השלים רבי דוד ספר מקיף אודות קורותיהם של חכמי אלג'יריה, הספר נותר בכתב יד.
A few quotes from the Rabbi on 'Love of Israel' in which he teaches that a sacrifice is not accepted unless those involved are as one person
"Speak to the people of Israel, and say to them, when a person from among you presents an offering". "A person" indicates that the sacrifice is not willingly accepted unless those involved in the sacrifice are as one person, in complete unity and love. People should not comport themselves saying one thing and believing another; what they say and feel should be identical, free of gratuitous hatred - as was the case in the First Temple, where they were not punished, despite idol worship, for their heart was united in love and brotherhood. Not as in the case of the Second Temple which, despite Torah learning and the total absence of idol worship, was destroyed because of gratuitous hatred and idle talk, for their hearts were not united in love and brotherhood, and they could not be termed "a person".
Michlal Yoffi, Vayikra weekly reading portion, pp. 217 – 218. Printed by Maghreb Printing, Jerusalem 1990
1991-1906